<h1>העיטור אות ש' שלישות גט</h1>
<h2>דף יח.</h2>
[גיטין כ"ח ע"א] המביא גט והניחו זקן או חולה נותנין לה בחזקת שהוא קיים ודוקא חולה שרוב חולים לחיים אבל גוסס שרוב גוססין למיתה לא יהבינן ליה בחזקת שהוא קיים. ומסתברא מדאיצטריך למעוטי הניחו גוסס שמעינן מינה דגוסס דיהב גיטא לאיתתיה גיטא מעליא הוא וכדתניא במסכת שמחות (פ"א ה"ה) הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. ואפילו נשתתק כדכתיבנא בכתיבת גיטין ושטרות. ודוקא גוסס אבל זקן לא שנא הגיע לגבורות לא שנא לא הגיע נותנין לה בחזקת שהוא קיים דהא מותיב לה אביי וסלקא לה בתיובתא ואף על גב דשני ליה שינויא דחיקא היא וכן פסק רבינו שמואל בן חפני.
<h2>דף כא:</h2>
וקיימא לן כאביי דאמר גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא ולעולם אינו בטל עד שיאמר בפניהם גט שנתתי לכם בטל הוא. ירושלמי (פ"ד דגיטין ה"א) עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים עשה שליח להוליך את הגט צריך להחזיקו בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים הלך השליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים והשליח עולה משום שנים. שמע מינה דאין ביטול מועיל בלא עדים והשליח נאמן. כדגרסינן בגמרא דילן השליש נאמן משניהם אימתי בזמן שהשלישות יוצא מתחת ידו אבל אין השלישות יוצא מתחת ידו הרי הוא כשאר כל אדם וגרסינן נמי בפרק התקבל (ס"ד.) ונהימניה לשליח מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דליהמניה. ושמע מינה מדקאמר אין השליח עולה משום שנים אבל עד אחד עולה שמע מינה שליח נעשה עד כדגרסינן בפרק שני דקדושין (מ"ג.) והלכתא שליח נעשה עד דאמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין וכן בדיני ממונות וכדאסיקנא התם. וכתב בעל הלכות אי בטליה לגיטא קמי סהדי ואזל שליח ויהביה לאתתא ואזלא ואיקדשה לגברא אחרינא כיון דגיטא בטולי בטליה הוה לה כאשת איש ואין קדושין תופסין בה ולא צריכא גיטא מיניה ושריא לבעלה קמא ואי אינסיבא אסורה לבעלה קמא דכיון דלרצונה נבעלה הויא לה בעילת זנות ואסירא ליה כדגרסינן והיא לא נתפשה אסורה כו' וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל (סוטה כ"ז:) ונפקא מגברא קמא ושריא לעלמא. ומסתברא דוקא דידעה ואינסיבא הא לא ידעה אונס הוא ושריא לגברא קמא.
